צעד צעד דרך הרזיה | אורלי שדות | סיפורי הצלחה
 

סיפורי הצלחה

 

ספור ההצלחה של גלית ינקוביץ:


השבוע חגגתי 49...
ופעם ראשונה בחיי עם BMI תקין..

ההתחלה
מאז גיל ההתבגרות סבלתי מעודף משקל, קל...
כשהייתי צעירה יותר זה היה בסביבות העשרה קילו.

עם השנים בכל זאת כנראה הפנמתי משהו בנושא אכילה בריאה ובשנים האחרונות אלה היו 5 ק"ג, שהפריעו לי באותה מידה, אולי אפילו יותר, והתחלתי להבין שאם לא עכשיו אז מתי??.
כאישה גבוהה נראיתי לעצמי מאיימת כשלבשתי עקבים, או כשבחורף רציתי ללבוש עוד שכבה.
מעיל כמעט והיה מחוץ ללקסיקון. שריטות של שנים...

בכל פעם שהעודף הזה הפריע לי יותר מכרגיל , הייתי מוצאת את עצמי בקבוצה כזו או אחרת (למדתי להכיר מקרוב את רב התורות של רב הקבוצות). לפעמים אפילו הייתי מתאמצת יותר ובנוסף הייתי מוצאת מְדַקֵּר שהיה דוקר אותי באוזן כדי להפחית את התיאבון, או לפחות לשלוט בזה.
אצלי דרך אגב, זה ממש עבד להיפך.

בצעירותי עשיתי גם דיאטות קיצוניות כמו ד"ר חרמון, וכדורים שונים לדיכוי התיאבון, כשאז עוד לא הבנתי את הנזקים שהשיטות האלה עשויות לגרום.
ובכל פעם לא הצלחתי להגיע ליעד ונשברתי באמצע התהליך...

דרך אחרת - צעד צעד
היום כשאני מנסה להבין למה הפעם הלך לי כל כך בקלות, מה הפעם הזו שונה מאחרות – אני חושבת שהשוני הגדול הוא, שמהרגע הראשון הבנתי שאולי הפעם אוכל להגיע לקו הגמר. זה היה כשאורלי הסבירה שאין איסורים ואין ייסורים...
זה כבר נשמע לי פחות מאיים.
פתאום לא מדברים על מה מותר, או בעיקר מה אסור לאכול...
לא מביאים לי בקבוק שמן ומראים כמה סופגת הסופגנייה, ולא מזלזלים באינטליגנציה שלי רק בגלל שאני עם כמה קילוגרמים עודפים...

מה גרם לי להצליח – טיפים להצלחה
סוד ההצלחה שלי?
ימים יגידו, אך דבר אחד יכול להיאמר בוודאות כבר עכשיו - כדי להצליח אנחנו חייבות להיות מתוכננות.
דרך אגב, זה נכון בכל תחום בחיים. רק כשזה מגיע לשינוי שאנחנו רוצות ומייחלות שיקרה, אנחנו מתמרדות.
כשאנחנו צריכות להעביר סיכום בעבודה, אנחנו מתכוננות,
כשאנחנו יוצאות בערב אנחנו מתכוננות,
רק להתכונן ליום הבא, אנחנו מתמרדות שצריך, למרות שזה חשוב לנו לפחות באותה מידה כמו כל יתר הדברים...
חוץ מלהתכנון, מומלץ (ובאמת בלי קשר לתהליכי הרזיה), לעשות פעילות גופנית.
מתונה רק מתונה, לא קשה מדי חס וחלילה...
ראשית כי זה שומר על היציבה והגוף נראה "אסוף" יותר וזקוף יותר, שנית- זה משחרר אנדורפינים שאנחנו זקוקות להם מאד במרוץ החיים הזה. אפשר למנות עוד הרבה יתרונות ואם להיות כנה אף פעם לא התחרטתי שיצאתי לחוג, אבל תמיד התחרטתי כשלא הלכתי...

שינוי
לפני שהגעתי לתוכנית "צעד צעד" סבלתי מנשנשת כרונית...
הכל היה מאד בריא , אבל הכמויות לא היו מדידות ... עוד חופן שקדים, עוד פרי, עוד קרטיב עוד חטיף בריאות וחוזר חלילה ובדרך כלל הסימפטום היה מתעורר עם שקיעת החמה.
היום כשאני מגיעה לשעות הערב, אני מחליטה ביני לביני שזו הארוחה האחרונה היום (או החטיף האחרון, הפרי האחרון וכו') ומחר יגיע יום חדש ושוב אוכל לאכול את כל מה שאני חושקת בו עכשיו.
דחיית סיפוקים... שמעתי על זה פעם, אולי בגילי הגיע כבר הזמן להתחיל ליישם.

אני עדיין חוששת לאבד את ההישג, ובטוחה שהשינוי הזה עדיין לא הצמיח שורשים מספיק ארוכים בכדי להיאחז, ולכן אשמח מאד להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה הנהדרת הזו , כולל ה"שיטור"השבועי של אורלי.

ואני אכן ממשיכה.
גלית ינקוביץ.

 

***

 

סיפור ההצלחה של רוניה הררי:

איך הכל התחיל

שמי רוניה הררי ואני בת 47.

בין גיל שלושים לגיל ארבעים הייתי אישה מעט מלאה, אך מעולם לא הייתי שמנה באמת. מרגע בו פצחתי בעשור הרביעי לחיי, גיליתי שהכללים השתנו:

מה שאני אוכלת – מסרב להתפנות ותופס לעצמו אחיזה בקילוגרמים עודפים. התבוננתי בעצמי מן הצד וזיהיתי שאני לכודה בתוך "אכילה רגשית" עתירת פחמימות. לעיתים רחוקות עליתי על המשקל אך כשעשיתי זאת, תמיד נבהלתי: המספרים עלו וגדלו בהתמדה.

החלטתי שאני לא נלחמת בזה. אין לי כוחות.

השוקולד היה המלך הבלתי מעורער של תשוקותי

אבל הכולסטרול עלה, העייפות הפיסית והנפשית התגברו וכפות הרגליים שלי קרסו, מסכנות, מהמשקל העודף, עד שנאלצתי להשקיע מאות שקלים עבור מדרסים רפואיים יקרים שהועילו לי רק באופן חלקי. חשבתי על עתידי והתבוננתי בדוגמאות במשפחתי הקרובה. זיהיתי סוכרת ובעיות לב. מצוקתי גדלה, ואיתה גדל גם התאבון שלי לפחמימה הריקה. בפסגת החשקים שלי שלט באופן מתמיד השוקולד. הוא היה המלך הבלתי מעורער של תשוקותי. אבל הוא לא היה השליט היחיד בכיפה...

אני לא הטיפוס שילך לקבוצה

לא התכחשתי למצבי. ביני לביני קיויתי למצוא מוצא.

היה לי ברור שאני לא הטיפוס שילך לקבוצה של שומרי משקל או לקבוצה בכלל. פתרונות קסם בדמותם של תרסיסים, טיפות והמצאות אופנתיות אחרות לא קנו אותי. תמיד חשבתי: מה יקרה לאחר שארזה בעזרת "פטנטים" מהסוג הזה? לבנות על גימיקים כפתרון לעוד שנים ארוכות? אז מה כן?!

לבדנו, ישבנו בחושך; הבעיה שלי ואני .

אני בקבוצה???

יום אחד הועבר אלי מייל שדבר על עודף משקל ועל תהליך הרזיה בקבוצה קטנה בליווי צמוד ותומך על פי שיטת "צעד צעד". המייל היה חתום בשם אורלי שדות, שם שלא אמר לי דבר.

מיד הבחנתי כי אין בדברים שכתבה שום גימיק, רק יושר לב. לא הופיעו שם הבטחות גדולות, מלבד הזמנה לצאת לדרך רצינית, אמיתית. הבחנתי כי מובעת נכונות ומובטחים ייעוץ מקצועי, הכוונה ותמיכה משמעותית. זיהיתי העדפה מקצועיות על פני מוטיבציה שיווקית, מסחרית. ה"מוסיקה" של הדברים תפסה אותי ובאותו רגע ידעתי: זה "זה"! זו תהיה הדרך שלי להתמודד ולנצח את המשקל העודף ואת תחלואיו.

בהמשך, שוחחתי עם אורלי ויצאתי עוד יותר מחוזקת לגבי הבחירה שלי. היו לי לא מעט תהיות ואת כולן חשפתי בפני אורלי. ביניהן התלבטתי איך אני, רוניה, אדם אינדיבידואליסט שכמותי, איך אהיה פתאום חלק מקבוצה?! ועוד קבוצת הרזיה? ואיך אמצא זמן להפגש אחת לשבוע ולהתמיד בזה? ובכלל, מה כבר יצא לי מזה? ! החלטתי לתת לעצמי צ'אנס ולהאמין שבמקרה הטוב אצליח לרדת שלושה קילוגרמים.

שנה של מפנה ושפיות דעת

התקדמתי "צעד צעד" והנה, עברה שנה.

היתה זו שנה חשובה של מפנה ושל שפיות הדעת.

בהדרגה ובהתמדה ירדו להם חמישה עשר קילוגרמים מיותרים (פי חמש ממה שהעליתי על דעתי!!!). רכשתי ידע והבנה בתזונה, למדתי להתארגן נכון, מה לשפר וכיצד. שיניתי את הרגלי האכילה שלי. התמודדתי עם קשיים רגשיים, הכרתיים ועם מכשולים קלוריים במצבים "שואבים" כמו סופי שבוע, חגים, ימי הולדת. התנסיתי בעמידה מול פגעי החורף (קר... רעבים...), מול מתיקות הקיץ (פירות נפלאים... גלידות...).

מיום ליום הפכתי נמרצת יותר וחדורת מוטיבציה. כוחות הגוף ותעצומות הנפש רק גדלו. השלת הקילוגרמים העודפים העירה בי רצון להפטר גם מעול נפשי עודף. בחנתי מה בחיי מסב לי עוגמת נפש והאם אני יכולה להרשות לעצמי להפרד מהמשקל העודף הנפשי? ממה שיכולתי- נפרדתי. גם הנפש הפכה מעט יותר קלה. הרגשתי כי השלת הקילוגמים הפיסיים והנפשיים מהווה עבורי גם של ניקיון.

אני אוהבת קבוצה

התחלתי להודות בפני עצמי שלמדתי לאהוב את הפגישות עם הקבוצה ומצאתי את עצמי מחכה להן ומתגעגעת כשאלה לא התקיימו בגלל חגים וכד'.

בתום השנה הראשונה לא נזקקתי עוד לכדורים להורדת הכולסטרול, הגעתי ל- BMI הרצוי והפעם (לשם שינוי ) גם המצוי. המדרסים הרפואיים כבר לא היו נחוצים לי ונפרדתי מעליהם בשמחה לטובות סנדלים כיפיים בקיץ! קניתי לי בגדים חדשים, צמודים, בהירים. למדתי להנות מהמחמאות על המראה החיצוני שלי הדק, הצעיר... ובעיקר מהמחמאות על כך שאני מקרינה שמחה, נעורים, נמרצוּת.

"צעד צעד"

השינוי שעשיתי בחיי לא היה הופך למציאות אלמלא הליווי התומך, המקצועי, הנגיש, הבלתי שיפוטי והאופטימי של אורלי שדות. האישיות של אורלי מקרינה על התהליך את כל מה שהיא מאמינה בו ומיישמת קודם כל על עצמה בשיטת "צעד צעד" שיצרה. אורלי מתווה דרך הגיונית לכל אדם המבקש לעצמו חיים בריאים וטובים.

ב"צעד צעד" ההרזיה היא תהליך ממוקד מטרה, מעשי, אפשרי, עקבי, גמיש ובעיקר- שפוי. זוהי שיטה שכל אדם מסוגל ללמוד אותה וליישם על פי דרכו ובהתאם לנסיבות חייו. הקבוצה היא בונוס גדול למי שיוצא לדרך של הרזיה כשאורלי בונה אותה, מובילה ומנווטת כאילו היתה מלאכת מחשבת. ההשתייכות לקבוצה לא באה על חשבון ייעוץ אישי ויחס פרטני, אלא להיפך: היא באה בנוסף לליווי האינדיבידואלי. אורלי מתייחסת להרזיה השפויה באחריות רבה, ביצירתיות ומתוך נסיון מקצועי עשיר משולב בחכמת חיים בריאה. היא מלווה כל משתתף/ת באופן שוטף בסמסים סדירים, במיילים סדורים, בשיחות טלפוניות ובמפגשים אישים וקבוצתיים. הזמינות שלה מירבית והתועלת מהזמן שמושקע היא מיטבית. לא יכולתי לאחל לעצמי מנטורית טובה ממנה!

רוניה הררי

   

 

   

 

ניתן ליצור איתי קשר:

   

אורלי שדות

טלפון: 052-2544602

 צעד צעד דרך הרזיה